וולט וויטמן 1819-1892 היה משורר אמריקני ידוע שתיאר בשיריו את ההוויה הטרנסנדנטלית שמהוה את המקור לכל התופעות ביקום. וויטמן טען שהוויה אלוהית זאת קיימת במרכז היקום ומתאפיינת באמת ואהבה. הוא הצהיר שעצם קיומו וכל פעילותו תלויים ביכולתו לעבור מעבר לתחום החיצוני המשתנה של החיים ולהתנסות באותה הוויה טרנסנדנטלית.

 

מתוך השיר "המעבר להודו"

הו הטרנסנדנטלי
חסר השם, המרקם והנשימה,
הנך אור של האור, מפיץ את היקומים ומהווה את מרכזם,
הנך מרכז עצמתי של אמת, טוב, ואהבה,
מעיין של מוסר ורוחניות – מאגר ומקור לחיבה
הו נפשי ההוגה – הו צמא שאינו רווה, האם אינך ממתינה שם?
האם אינך ממתינה לנו בשמחה היכן שהוא כחבר מושלם
הנך הדופק – הנך זאת שמניעה כוכבים, שמשות ומערכות,
סובבת, נעה בסדר, בטוחה והרמונית,
לרוחב החלל הרחב וחסר הצורה
כיצד עלי לחשוב, כיצד אוכל לנשום נשימה אחת, כיצד אדבר אם לא אוכל להיפתח ליקומים נעלים אלו?

 

מתוך "שיר לעצמי"

"קיים בתוכי דבר- איני יודע מהו אולם אני יודע שהוא נמצא בתוכי.
כשגופי מפוטל ושטוף זעה הוא הופך רגוע וקריר.
אני ישן – אני ישן הרבה.
איני יודע אותו – אין לו שם – זאת מילה שאינה נאמרת, היא אינה נמצאת במילון כלשהו, באמירה או בסמל.
לעיתים הוא מתנועע יותר מהאדמה שעליה אני נע,
עבורו הבריאה היא חברה שחיבוקה מעיר אותי
אני רושם ויתכן שעלי לומר יותר, אני מפציר עבור אחי ואחיותיי.
האם אינכם רואים הו אחי ואחיותיי?
אין זה כאוס או מוות- זוהי צורה, אחדות, תכנית – אלו הם חיים נצחיים- זוהי שמחה."