"חיי נישואים הם חיים של הקרבה. הבעל נהנה לוותר על שאיפותיו עבור שאיפותיה של אשתו והיא נהנית לוותר על שאיפותיה עבור בעלה. אחד מוותר על שאיפותיו עבור שאיפות האחר וכך, בחיים אלו, שניהם מתאחדים. הם עדיין שונים, אולם הם מאוחדים אחד עם השני. הקשר של אחדות חזק יותר כשאחד מכבד את שאיפות השני בהשוואה לשאיפותיו. כשאחד מבני הזוג רוצה משהו על השני לומר ישר "כן". כשאחד מבני הזוג אומר "אני רוצה את הדבר הזה" השני צריך לומר  "כן בוודאי אתה צריך לקבל אותו"

ואם יש לכם חילוקי דעות, הביעו אותן רק אחרי ארבע שעות. באותו רגע תמיד אמרו "כן" וכך החיים יתמלאו ביותר ויותר שמחה. מכיוון שכשאנו מקבלים על עצמנו את התועלת שקיימת בחיים משותפים, כל אחד מבני הזוג נותן את הטוב שקיים בחייו לשני שבתורו נותן לו את הטוב שבו.

זוהי השפעה של תועלת הדדית. כל אחד מבני הזוג מפיק באופן הדדי תועלת מהשני וזוהי הסיבה הבסיסית לחיים משותפים. חיי נישואים הם עונג לשני בני הזוג כשאחד חיי עבור השני"

"חיים של בעל ואישה הם הדגמה מעשית, פיזית, מוחשית וחומרית למצב האחדותי של השניים. שני אנשים מתאחדים ביחד כדי לעצב חיים אחדותיים באותו אופן ששתי ידיים אינן נלחמות אחת בשנייה. יד אחת תומכת בשנייה, ואם יד אחת  עושה משהו לשנייה היא עושה לה רק דברים טובים.

זהו קשר כל כך אינטימי ובלתי ניתן להפרדה. הוא כל כך בלתי ניתן להפרדה שאחד חי עבור השני- הם נושמים את אותה נשמת החיים. אותו אימפולס של חיים נחייה על ידי השניים גם כשהם חיים אותו באופן נפרד- אחד נפרד כשהוא נמצא במשך עשר שעות במשרד והשני כשהוא נמצא בבית לעשר שעות. המשרד מסור לבית והבית מסור למשרד ואז בשתי הרמות קיימת מלאות של לב ומלאות של הרוח.

למרות שאחד הוא רק חצי הוא נהנה בדרך זאת ממלאות החיים. והחצי השני בהיותו חצי נהנה ממלאות החיים. שני החצאים נהנים ממלאות של חיים והשנים יוצרים ביחד שתי מלאויות של חיים. זהו הקשר בין בעל ואישה. זהו היתרון הרוחני של חיים ארציים ביחד. זה מוסיף למלאות של הלב, למלאות של הרוח ולמלאות של החיים. אחד חי רק עבור השני. אלו הם חיים שמדגימים דבקות בתחום המעשי של החיים. זהו מצב של חיים שמדגים התמסרות ברמה המעשית של החיים והתמסרות זאת קיימת ברמה המנטלית אחד פשוט חי עבור השני. זה הכל."

"בעל ואישה אינם נפרדים. אחד חי עבור השני. הם נושמים את אותה נשמת החיים, את אותו אימפולס של חיים. גם כשהוא בעבודה והיא בבית, העבודה מסורה לבית והבית מסור לעבודה.

זוהי התמסרות מעשית. הם חיים אחד עבור השני. זוהי הקרבה מלאה יותר מההקרבה של סאניאסי (נזיר). לבעל משפחה יש איכות חיים יותר גדולה. הגמול להקרבה זאת הוא מלאות של הלב. הקרבה זאת אינה מהווה מעמסה. כל אחד נותן מהטוטליות של החיים ומקבל בחזרה מלאות של חיים. המסירות של בעל ואישה גורמת לכל החיים להחיות באושר עליון וכל זאת בתום לב פשוט, כמו המסירות של ילד לאמו."