בתקופה העתיקה בהודו כשהיו רוצים לצבוע בד לבן בצבע צהוב היו לוקחים וטובלים אותו בתמיסת צבע ולאחר מכן חושפים אותו לקרני השמש. כל פעם שהבד היה נחשף לקרני השמש הן היו גורמות לדהייה של מרבית הצבע הצהוב ורק חלק קטן ממנו היה נשאר בבד. בסופו של דבר, לאחר שחזרו פעמים רבות על התהליך הזה הצבע הצהוב נשאר בקביעות בבד גם כשהוא נחשף לקרני השמש. באופן דומה אנו מתרגלים מדיטציה טרנסנדנטלית בבוקר וחווים רמה מסוימת של שקט ורגיעה (שמקבילה בדוגמה שלנו לטבילה של הבד בצבע הצהוב). לאחר המדיטציה אנו יוצאים לפעילות יום יומית רגילה (שדומה בדוגמה לקרני השמש) ואחרי זמן מה  מתעייפים וחווים מתחים ולחצים. אנו מסיקים מכך שהפעילות היום יומית שלנו מנוגדת לשקט שאנו חווים במדיטציה (כפי שפרישת הבד לקרני השמש נראית מנוגדת לרעיון של צביעת הבד בצבע צהוב) . אחרי הצהרים אנו מודטים בפעם שנייה, חווים שוב שקט ורגיעה וחוזרים שוב לעסוק בפעילות של שעות הערב. המעבר ההדרגתי הזה בין שקט ואי המוגבלות שאנו חווים במדיטציה לפעילות  מסייע לבסס את השקט והרגיעה בקביעות גם מחוץ למדיטציה. ומסיבה זאת מומלץ לתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית פעמים ביום בבוקר ובערב ולאזן אותה בפעילות יום יומית רגילה.